עב

Nissimmi’s
food wonders

Nissimmi Naim Naor is a chef who works in the realms of memory, culture, identity and tradition, using food to explore the deep connections between them. And carbs. Always carbs.

סדנאות

הזדמנות מצוינת ללמוד לאפות את עוגת השמרים שתמיד חלמת עליה, להבין איך באמת עובדים עם דגים טריים ולמה השילוב בין סלק לחומץ בלסמי כל כך מוצלח.

אירועים

מעגל של אנשים שאוהבים אותך. אוכל טעים. השולחן ליד מלא בגביעי יין ובכל הדברים הטעימים האלה שתמיד רצית באירוע שלך.

מתכונים

פשוט וטעים מאוד, בלי להסתבך יותר מדי- כמה מתכונים פשוטים שאני אוהב לבשל, ועוד יותר לאכול

Nissimmi Naim Naor

Nissimmi started his professional training in his grandmother Miriam's kitchen, followed by work in some of Israel's finest kitchens including that of celebrated Israeli chef, Eyal Shani. Nissimmi's cuisine is a colorful, light, fresh and seasonal Mediterranean fare, based on the wonderful abundance of ingredients that surround him in Israel. He believes in gently handling food, in a way that makes it glow. Fresh vegetables, locally made cheeses, flour, meat, and fish, are all used at their best to create a cuisine that not only tantalizes the palate, but tells of the Jewish, Mediterranean, and Israeli story. A story of a cultural journey and wonderful food that combines tradition and geography on a plate. 

Nissimmi holds degrees in philosophy, economics, political science and law. He used to work as a consultant to the Israeli Prime Minister, and is currently a Rabbinical student at the Hartman Institute. He lives in Jerusalem with his wife Shlomit and their three daughters. He loves the poets Lea Goldberg and Yehuda Amichay, and his favorite carb is Tuscan black grapes Focaccia.

פעולה של היזכרות

בכל אזכרה שיש לנו במשפחה, בין תיאומי השעות והמקומות, תמיד יש שאלה אחת שחוזרת תמיד: מה הכנת לאזכרה? ועל אף שלכל אזכרה במשפחה יש את המאכלים הקבועים שלה (וודקה קפואה, פשטידת תפוחי אדמה ודג מלוח באזכרה של אבא של שלומית; גרגרי חומוס, פול וקוסקוס חריף עם גזרים באזכרה של סבתא רותי; חריימי, לחם וקוסקוס באזכרה של סבא ניסים), אין אזכרה שלפניה לא נדבר על מה מכינים, ואחריה לא נדבר על איך יצא. באזכרה עצמה אנחנו ממלאים קעריות וצלחות, אוכלים וזוכרים, צוחקים ובוכים ואוכלים, ומתגעגעים ואוכלים עוד משהו קטן, ומספרים על הפעם ההיא ששכחו לשים תיבול על הפולים, על פרוסה של לחם אחיד עם פלפל שחור גרוס, או על החריימי החריף של סבתא שאי אפשר היה להפסיק לאכול בעיניים דומעות מחריפות.

אכילה, בסופו של דבר, היא פעולה של היזכרות, וכמוה גם הבישול. בכל רגע שבו מישהי אוכלת סנדוויץ' מקופלים כל אלפי הסנדוויצ’ים שהכינו לה בתור ילדה לבית הספר; ובכל סיר קציצות שמישהו מעמיד יש זכרונות מדורות על גבי דורות שהעמידו את סירי הקציצות הללו והאכילו בהם את האנשים שהם אוהבים, וכולם התייצבו ובאו ונעמדו מאחורי כתפו של המבשל, רק כדי לוודא שהוא נותן לרוטב להצטמצם לפני שיכניס את הקציצות, ושלא ישכח לסחוט חצי לימון פנימה בסוף, כי זה מה שנותן את כל הטעם.

פעולה של היזכרות

בכל אזכרה שיש לנו במשפחה, בין תיאומי השעות והמקומות, תמיד יש שאלה אחת שחוזרת תמיד: מה הכנת לאזכרה? ועל אף שלכל אזכרה במשפחה יש את המאכלים הקבועים שלה (וודקה קפואה, פשטידת תפוחי אדמה ודג מלוח באזכרה של אבא של שלומית; גרגרי חומוס, פול וקוסקוס חריף עם גזרים באזכרה של סבתא רותי; חריימי, לחם וקוסקוס באזכרה של סבא ניסים), אין אזכרה שלפניה לא נדבר על מה מכינים, ואחריה לא נדבר על איך יצא. באזכרה עצמה אנחנו ממלאים קעריות וצלחות, אוכלים וזוכרים, צוחקים ובוכים ואוכלים, ומתגעגעים ואוכלים עוד משהו קטן, ומספרים על הפעם ההיא ששכחו לשים תיבול על הפולים, על פרוסה של לחם אחיד עם פלפל שחור גרוס, או על החריימי החריף של סבתא שאי אפשר היה להפסיק לאכול בעיניים דומעות מחריפות.

אכילה, בסופו של דבר, היא פעולה של היזכרות, וכמוה גם הבישול. בכל רגע שבו מישהי אוכלת סנדוויץ' מקופלים כל אלפי הסנדוויצ’ים שהכינו לה בתור ילדה לבית הספר; ובכל סיר קציצות שמישהו מעמיד יש זכרונות מדורות על גבי דורות שהעמידו את סירי הקציצות הללו והאכילו בהם את האנשים שהם אוהבים, וכולם התייצבו ובאו ונעמדו מאחורי כתפו של המבשל, רק כדי לוודא שהוא נותן לרוטב להצטמצם לפני שיכניס את הקציצות, ושלא ישכח לסחוט חצי לימון פנימה בסוף, כי זה מה שנותן את כל הטעם.

Recipes

כותרת וידאו

כותרת המלצות

Gallery

Contact Me